Israel Best Newsביומיום – ובמיוחד היום, יום התודה הבינלאומי – חשוב שנזכור לתת תודה לאנשים שלא זוכים לקבל אותה באופן קבוע, כצעד לעבר חברה טובה יותר.
מאת: ליאם אבוטבול, נער בן 17, חניך בארגון נוער לתת
החברה הישראלית היום, שהיא חברה כל כך מקוטבת וכל כך שופעת בהתלהמות ובמחלוקות, מתבקש לשאול את השאלה, איך אנחנו הופכים את שנאת חינם לאהבת חינם?
ארגון נוער לתת בו אני לוקח חלק, מוביל השנה את פרויקט “לתת תודה” – פרויקט המוקדש לנושא התודה וההערכה לנותני השירות במרחב הציבורי שלא זוכים בדרך כלל לשמוע את המילה הכי יקרה שהיא תודה על עבודתם ובדגש על בעלי תפקידים המשקיעים לילות כימים במאבק נגד נגיף הקורונה אשר נכנס לחיינו לפני כשנתיים והספיק לעשות פה שינוי הן לטובה והן לרעה.
במסגרת הפרויקט אנו, בני ובנות נוער מכל רחבי הארץ ומכלל המגזרים המרכיבים את החברה הישראלית, יוצאים להוקיר תודה לנותני השירות שבלעדיהם רוב הסיכויים שלא היינו מגיעים עד הלום.
יש שיאמרו כי דבר זה הוא מחווה מרגשת אך לא מספיקה אבל אנחנו טוענים כי שינויים גדולים מתחילים דווקא מהדברים הקטנים הללו.
הוריי חינכו אותי תמיד לתת את הכבוד והתודה לנותני השירות, אך דבר זה לא התבטא כלפי חוץ, כלומר בודדות הפעמים שיצא לי להוקיר תודה לאותו נותן או נותנת השירות, בדרך כלל בגלל שהתביישתי או שהייתי מובך. לימים נחשפתי יותר ויותר לערך התודה, לערכו של הדבר ה”קטן” הזה, תקופה לאחר מכן נפל בחלקי הזכות להיות חלק מהפרויקט החשוב הזה. דבר נוסף שהוביל אותי להתחבר ליוזמה זו העובדה שבאותה תקופה הייתי בסוג של חיפוש מהות כאזרח במדינת ישראל וכנער בחברה כל כך תוססת.
במהלך השתתפותי בפעילות, נתקלתי באנשים שמצד אחת צמאים לקבל את התודה שכל כך מגיע להם, ומצד שני מבינים שככל הנראה לא יקבלו אותה לרוב, ושעדיין הם אוהבים את התפקיד שלהם ושזה היעוד שלהם. באותו הרגע עלתה לי השאלה של האם עד עכשיו הייתי כפוי טובה או שלא הייתה לי את המודעות?
בהמשך לפעילות ולתודה שנתתי, נתקלתי בנותני שירות בעלי לב ענק שעצם החיוך שלהם, לצד היחס המקצועי שנתנו עשה לי טוב על הלב – הרגשה שעוד לא הרגשתי בעבר, לאחר מכן הסתבר שההרגשה הזו נבעה מתוך שייכות ומתוך עשיית מעשה טוב.
“חיים ומוות ביד הלשון” הדברים שאנחנו מוציאים מהפה שלנו הם קריטיים מצד אחד מילה אחת טובה יכולה לרומם ולשמח אדם ולעשות לו את היום ומצד שני גם להוריד ולהכניס לעצב. מי שזה נשמע לו או לה לא חשוב מספיק, יש לי דבר אחד להגיד לו או לה, אולי זה יישמע כסיסמא, אבל כל אדם הוא עולם ומלואו וזו זכותנו לשמח כל אדם ואדם שאנו יכולים, ואם זה ע”י אמירת התודה והבעת הערכה, אז למה לא? זה הרי כ”כ פשוט.
ועכשיו בחזרה לשאלה שפתחתי בה. כדי שנהפוך את שנאת חינם לאהבת חינם עלינו להתחיל בקטן, באמירת תודה, וגם אם קשה עם זה בהתחלה, צריך להבין שאף אחד לא מושלם ותמיד יש מקום לנסות שוב. ודבר ארחון, בואו נשתדל לראות את הטוב מסביב, את מסירות הנפש של נותני השירות השונים שמסבבנו, זהו אתגר לא קטן, לייצר לעצמנו נקודת מבט כזאת וגם אני לא תמיד מצליח אבל עצם הניסיון הוא דבר חשוב.