ערן הלראין ישראלי שנשאר אדיש למשמע סיפורו של הלוחם איציק סעידיאן, הלום הקרב. המהלך שעשה על מנת להפנות זרקור למצבם של הלומי הקרב בישראל. אוי לנו כחברה אם טובי לוחמיה צריכים לבצע כאלו מעשים על מנת להצליח להעלות את הנושא שלהם על סדר היום הציבורי.
לוחמים רבים מוצאים עצמם כלואים בשדה הקרב זמן רב לאחר סיום שירותם הצבאי. לוחמים הסובלים מ-PTSD על רמותיה השונות, מתקשים להשתלב במארג החיים הנורמטיבי יחד עם השאלות והציפיות מהם.
על פי משרד הביטחון בישראל יש כ – 5200 הלומי קרב. אולם מספר זה לוקה בחסר. קיימים עוד רבים שלא מדווחים ועובדה היא שעמותות רבות המטפלות בהלומי קרב דיווחו על עלייה של מאות אחוזים בפנייה אליהם לאחר פרסום סיפורו של סעידיאן. להלומים עצמם יש להוסיף את המעגלים הקרובים המקיפים אותם – משפחה, ילדים, הורים. כולם חווים את המצב.
הביקורת העיקרית הוטחה במשרד הביטחון אולם אני חושבת שגם אנחנו, כחברה, יכולים לעשות יותר. נכון, כבר היום יש לא מעט חברות שמסייעות בהיבט הכלכלי להלומי הקרב. בהחלט דבר מבורך, אך אנו טוענים כי יש לקחת צעד נוסף קדימה ולהביט על נתוני ההעסקה של הלומי הקרב. אלו נתונים המפלחים את הנפש וצריכים להדיר שינה מכולנו. אני חושבת שכחברה קצת התבלבלנו בדרך. שמנו את הערכים בצד לטובת הנראות. אנחנו נעדיף להטיס את כל עובדי החברה לאי מרוחק כדי להראות עוצמה כלכלית ומנגד על מנת לתרום פשוט נכתוב צ’ק. שיטפלו באותם אנשים, רק לא אצלנו. זה בהחלט לא קל לשלב הלומי קרב בארגון. צרכיהם המיוחדים עשויים לגבור, לעיתים, על יכולתו ורצונו של מעסיק כזה או אחר, אך יש לא מעט חברות שיכולות להכיל ולהפוך את מקום העבודה בעבור אותו הלומ/ת קרב למקום מפלט, לסביבה נוחה ונעימה ולאמצעי להגשמה עצמית וחזרה ככל הניתן לשגרה נורמלית ורציפה.
זו, בעיני, הנתינה האמיתית. השילוב האמיתי בחברה הוא ההתמודדות עם הלומי הקרב ביום יום, מולנו. זהו מסר עצום לשאר עובדי החברה וזה ערך עצום למועמדים לעבודה כשהם בוחנים לאיזו חברה להצטרף.
הדור הצעיר מחפש מקום עבודה ערכי, כזה שנותן מעבר לנופשי חברה ואירועים נוצצים שכבר הפכו לסטנדרט. לכן לא חתימה על צ’ק פעם בשנה כתרומה או יום צביעה לבניין מט ליפול בפריפריה תהווה שיקול עבורם בהצטרפות לעובדי חברה או כהישארות כעובד בחברה.
לפני שנתיים הזדמן לנו להציב את ערכינו במבחן אמיתי כאשר חברת השמה הציעה מועמד חריג, הלום קרב.
החלטנו באלמה להרים את הכפפה ולגייס את העובד על אף מוגבלותו. מבחינתנו זוהי שליחות.
החלטנו להרחיב את המעגל ולכן בשנה האחרונה נרתמנו לפרויקט “גדולים במדים” כשגייסנו 11 נערים בעלי צרכים מיוחדים לצה”ל ותמכנו בשילובם בתפקידים מיוחדים בבסיס גולני.
מתוך עיקרון אנחנו מגייסים לוחמים לשעבר לתפקידים משמעותיים ומשלבים אותם במקום העבודה כיון שאנו רוצים ליוצר שיווין הזדמנויות בקרב משוחררי צהל. ידוע הוא שמשרתי יחידות טכנולוגיות משתחררים ורק צריכים לבחור לאיזו חברה ללכת בעוד שלוחמים היוצאים משירות צבאי מופנים לעבודות מזדמנות, על אף שמבנה האישיות של לוחמים מעיד על התמדה, נחישות, יכולת עבודה בצוות, ערכיות, ערבות הדדית ועוד. כל מה שארגון מאחל לעצמו מבחינת עובדים.
לאחרונה, השתתפנו בתערוכת צילומים ייחודית שהוצגה בניו יורק, בה בכירים רבים ומובילי דיעה, לקחו את מצוקתם של הלומי הקרב ה”שקופים” ובחרו לשים אותם בחזית אל מול עדשת המצלמה במטרה להוביל שינוי רפורמלי ותעסוקתי, תמיכה בהלומי הקרב ושילובם במעגל התעסוקה ואף, חשיפתה בקרב חברות ישראליות-בינ”ל מובילות ברחבי העולם, וכן בקרב הקהילה היהודית.
אנו מאמינים שאותם אנשים, הלומי קרב, לוחמים ואחרים יעניקו לכל חברה תוספת מיוחדת. זוהי לא רק תרומה לקהילה, זה גם לקבל מהם הערכה והתמדה וזה, בעיני, התרומה האמיתית לחברה הישראלית.
כותבת המאמר היא ענת קינן, משנה לנשיא משאבי אנוש גלובלי, חברת אלמה (EVP-HR)